דְּבִיר
המשמעות
שם המזוהה עם קודש הקודשים במקדש.
דְּבִיר הוא שם עצם מקראי המציין את החדר הפנימי ביותר במקדש, קודש הקודשים, המקום שאליו נכנס הכוהן הגדול פעם בשנה בלבד. המילה נכתבת בדל״ת דגושה ובחיריק מלא, והריבוי דְּבִירִים כמעט אינו בשימוש. המסורת הפרשנית קושרת את המילה לשורש ד.ב.ר, ורואה בה את מקום הדיבור וההתגלות, כלומר החלל שממנו נשמע קול האל אל משה.
בצד ההסבר המסורתי קיימת גם הצעה בלשנית אחרת, המשווה את המילה לשורש השמי המקביל שממנו נגזרה המילה הערבית dubur במובן אחור או צד אחורי, ולפיה דביר הוא פשוט החדר האחורי של הבניין. שתי ההצעות אינן סותרות בהכרח את התחושה שהמילה יוצרת: חלל נסתר ופנימי, מוגן מכל עבר, שאליו מכוונת כל הארכיטקטורה של המקדש.
המילה מופיעה בעיקר בתיאור בניית בית המקדש בידי שלמה, למשל בפסוק וַיִּבֶן אֶת עֶשְׂרִים אַמָּה מִיַּרְכְּתֵי הַבַּיִת... וַיִּבֶן לוֹ מִבַּיִת לִדְבִיר לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים (מלכים א ו, טז), וכן בדברי הימים ב ה, ז, המתאר את הבאת ארון הברית אל דביר הבית. בתפילה היא מופיעה בפסוק בְּנָשְׂאִי יָדַי אֶל דְּבִיר קָדְשֶׁךָ (תהלים כח, ב).
דביר משמש במקרא גם כשם פרטי וגם כשם מקום. דְּבִיר הוא שמו של מלך עגלון, אחד מחמשת מלכי האמורי (יהושע י, ג), וכן שמה של עיר בהר יהודה שנקראה קודם לכן קִרְיַת סֵפֶר (יהושע טו, טו), עיר שהוקצתה אחר כך לכוהנים. כך שהשם נושא בתוכו שלוש שכבות במקביל: חלל של קדושה, אדם וקהילה יישובית.
בעברית החדשה דביר חזר לשימוש כשם פרטי לבנים, ונקלט היטב בזכות הצליל הקצר והמצלול הרך שלו. הכתיב אחיד, וכינויי החיבה הנפוצים הם דבירי ודובי. השם מוכר בישראל גם מהקשר תרבותי אחר: הוצאת דביר, אחת ההוצאות לאור הוותיקות בעברית, שנוסדה במעורבותו של המשורר חיים נחמן ביאליק. שמות קרובים בשדה המשמעות הם היכל, אריאל, מקדש וקודש.
בין נושאי השם המוכרים בישראל נמצא דביר בנדק, יליד 1969, שחקן, קומיקאי ומנחה טלוויזיה שהתפרסם בין השאר מהסדרה המשרד ומהופעותיו בתיאטרון הקאמרי, וזכה בפרס האקדמיה הישראלית לשחקן בסדרה קומית. הופעתו הרחבה בתקשורת חשפה את השם לקהל גדול, בתקופה שבה עוד נחשב שם נדיר יחסית בישראל.
שורש: ד.ב.ר
פופולריות בישראל
דביר מדורג במקום ה-114 בישראל, עם 144 תינוקות בשנת 2024.
מקור: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס)