דְּבוֹרָה
המשמעות
דבורה, כמו החרק המלכותי המתוק
דְּבוֹרָה היא שמו העברי של החרק המפיק דבש, ומאחורי המילה עומד ככל הנראה השורש ד.ב.ר. לשורש זה שתי משמעויות עתיקות: דיבור ואמירה, וגם הנהגה והכנעה, כמו בפועל יַדְבֵּר שמשמעו מוליך ומכניע. הדבורה, שחייה מסודרים בכוורת סביב מלכה, נקראה כנראה על שם הסדר וההנהגה שבחברתה. מן השורש נגזרות גם המילים דיבור, דָּבָר, דַּבָּר ומִדְבָּר, וכך נושא השם בבת אחת את הרובד הטבעי ואת הרובד של מילה ומנהיגות.
בתנ״ך נושאות את השם שתי נשים. הראשונה היא דבורה מינקת רבקה, שמותה מסופר בקצרה ובחגיגיות: “וַתָּמָת דְּבֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה וַתִּקָּבֵר מִתַּחַת לְבֵית אֵל תַּחַת הָאַלּוֹן וַיִּקְרָא שְׁמוֹ אַלּוֹן בָּכוּת” (בראשית לה, ח). השנייה היא דבורה הנביאה, שהכתוב מציג אותה במילים “וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה אֵשֶׁת לַפִּידוֹת הִיא שֹׁפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא” (שופטים ד, ד), והיא יושבת תחת תומר דבורה בין הרמה ובית אל ושם באים אליה למשפט.
דבורה הנביאה מצרפת שלוש הנהגות באישה אחת: שופטת, נביאה ומשוררת. היא שולחת את ברק בן אבינועם למלחמה בסיסרא, ולאחר הניצחון נאמרת שירת דבורה בפרק ה של ספר שופטים, מן הטקסטים השיריים הקדומים ביותר בתנ״ך. חז״ל מנו אותה בין שבע הנביאות שעמדו לישראל, ובמאה השש עשרה קרא המקובל רבי משה קורדובירו מצפת לחיבורו המוסרי הידוע תומר דבורה, על שם התומר שתחתיו ישבה.
בעברית של ימינו הכתיב אחיד, דבורה, וכינויי החיבה הרווחים הם דבי, דבורי ודבוש; בהגייה האשכנזית נשמעו גם דוואשע ודבוירה. השם היה מן המבוססים בקהילות אשכנז וספרד במשך דורות רבים, ובלועזית הוא מופיע כ-Deborah, Debra ו-Debbie. לצד המשמעות המקראית הוא נושא מטען טבע מובהק, בזכות הדבורה, הכוורת והדבש, ובמפת הארץ הוא מופיע גם בשמו של מושב דבורה שבאזור תענך.
בין נושאות השם: דבורה עומר (1932-2013), סופרת ילדים ונוער שכתבה עשרות ספרים, ובהם רומנים ביוגרפיים על דמויות מתולדות הציונות והתחייה העברית, וזכתה בפרס ישראל בשנת 2006; ודבורה בארון (1887-1956), סופרת, עורכת ומתרגמת, מחלוצות הסיפורת העברית המודרנית ומן הזוכות בחלוקה הראשונה של פרס ביאליק בשנת 1933.
שורש: ד.ב.ר
פופולריות בישראל
דבורה מדורג במקום ה-49 בישראל, עם 361 תינוקות בשנת 2024.
מקור: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס)