מֹשֶׁה
המשמעות
משה הוא שמו של מנהיג ישראל ומוציאם ממצרים, מגדול הנביאים.
התורה עצמה מציעה לשם הסבר מפורש: בת פרעה מוצאת את התינוק ביאור, 'וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ' (שמות ב, י). מבחינה דקדוקית מעניין שהצורה 'מֹשֶׁה' היא בינוני פועל, כלומר 'המושה', מי שמושה אחרים מן המים, ולא 'המשוי' שנמשה בעצמו. פרשנים הצביעו על כך וראו בכך רמז מוקדם לתפקידו: מי שנמשה מן המים הוא שיוציא עם שלם ממצולות.
מחקר לשונות המזרח הקדום מצביע על שכבה נוספת. בשמות מצריים רבים מופיע היסוד msy שמשמעותו 'נולד' או 'ילד', כמו בשמות תחותמס ורעמסס. ההסבר הזה אינו סותר את המדרש התורני אלא מצטרף אליו, ומתיישב היטב עם העובדה שהשם ניתן לתינוק בבית פרעה על ידי אישה מצרייה.
הדמות שנושאת את השם היא המרכזית בכל המקרא: מוציא ישראל ממצרים, מקבל התורה בסיני והמנהיג שליווה את העם ארבעים שנה במדבר. חותם התורה קובע עליו 'וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים' (דברים לד, י). בלשון חז״ל ובפי הדורות הוא נקרא פשוט 'משה רבנו', תואר שהפך לחלק בלתי נפרד מהשם.
בגלל מעמדו נמנע נוהג לקרוא בשם בתקופות מסוימות מתוך יראת כבוד, אך ברוב קהילות ישראל הוא הפך לאחד השמות הנפוצים ביותר, ובקהילות רבות נהוג היה לקרוא בו לבן בכור. הכינויים המקובלים בישראל הם מושיק, מוש ומושה, ובקהילות אשכנז מוישה ומוישל'ה. בין השפות הוא נודד בקלות: Moses באנגלית ובגרמנית, Moïse בצרפתית, Moisés בספרדית ומוסא בערבית, שם הוא נחשב לאחד הנביאים המרכזיים.
נושאי השם בעת החדשה כוללים את משה שרת, ראש הממשלה השני של ישראל ומעצב שירות החוץ שלה, את הרמטכ״ל ושר הביטחון משה דיין, ואת האדריכל יליד חיפה משה ספדיה, מתכנן מוזיאון יד ושם החדש וקומפלקס Habitat 67 במונטריאול.
שורש: מ.ש.ה
פופולריות בישראל
1,196 תינוקות קיבלו את השם משה בשנת 2024.
מקור: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס)