מִרְיָם
המשמעות
מרים הוא שם תנ״כי, אחותם של משה ואהרן והנביאה הראשונה בתנ״ך.
מקור השם שנוי במחלוקת בין חוקרים, וזו אחת החידות הוותיקות בחקר השמות המקראיים. הכיוון המקובל כיום בבלשנות הוא מצרי, מן השורש mry שמשמעו "אהוב", הסבר שמתיישב היטב עם העובדה שגם שמו של משה אחיה הוא ככל הנראה מצרי במקורו. הסברים חלופיים קושרים את השם לשורש העברי מ.ר.ר, מרירות, או לשורש מ.ר.ה שעניינו מרי והתנגדות.
בתורה מופיע השם לראשונה במפורש בשירת הים: "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת" (שמות טו, כ). זו האשה היחידה בחמישה חומשי תורה שהכתוב מכנה אותה "נביאה". ייחוסה מפורט בבמדבר כו, נט, ומותה במדבר צין מסופר בבמדבר כ, א.
המסורת מזהה את מרים גם עם האחות האלמונית העומדת על שפת היאור ומשגיחה על התיבה, "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ" (שמות ב, ד). מכיוון שמיד לאחר תיאור מותה מספר הכתוב שלא היה מים לעדה, פיתחו חז"ל את מסורת "בארה של מרים", הבאר שליוותה את ישראל במדבר בזכותה. הצירוף הזה, של אחות שומרת ושל מקור מים מיטיב, עיצב את האופי התרבותי של השם.
בישראל הכינוי הרווח הוא מירי, והשם נשמע מסורתי וחם יותר מאשר אופנתי. זהו גם אחד השמות העבריים שנדדו הכי רחוק: ממנו צמחו מריה, מרי, מארי ומריאן בשפות אירופה, ומרים או מריאם בערבית, שם הוא נושא מעמד מיוחד גם באסלאם. ריבוי הגלגולים הזה הופך אותו לאחד השמות המוכרים ביותר בעולם כולו.
מבין הנושאות בעת החדשה בולטות מרים ילן-שטקליס, כלת פרס ישראל הראשונה לספרות ילדים ומחברת "דני גיבור"; השופטת מרים נאור, שכיהנה כנשיאת בית המשפט העליון; ומרים פרץ, כלת פרס ישראל על מפעל חיים.
פופולריות בישראל
722 תינוקות קיבלו את השם מרים בשנת 2024.
מקור: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס)