שָׂרָה
המשמעות
שרה, אם האומה - שם המסמל מלכות ואצילות.
המילה "שרה" נגזרת מאותו שורש שממנו באות המילים שַׂר ושְׂרָרָה, שעניינן שלטון ומעמד. בעברית המקראית שָׂרָה היא פשוט צורת הנקבה של שַׂר, כלומר אשה בעלת מעמד של סמכות: נסיכה, גבירה, מנהיגה. אין כאן שם המתאר תכונת אופי רכה או רגש מופשט, אלא תואר של מעמד ממשי, ולכן התרגומים הקדומים מוסרים אותו במילה "נסיכה".
בתנ"ך נקראה אשת אברהם תחילה בשם שָׂרַי, ורק במעמד ברית המילה שינה לה אלוהים את שמה: "לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ" (בראשית יז, טו), ומיד לאחר מכן באה ההבטחה "וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ" (בראשית יז, טז). רש"י הסביר את ההבדל הדק בין שתי הצורות: שָׂרַי פירושו "שרה שלי", של בית אחד בלבד, ואילו שָׂרָה היא שרה על הכול. פרשת חייה נחתמת בבראשית כג, כשהיא מתה בקרית ארבע היא חברון, ואברהם רוכש עבורה את מערת המכפלה.
בתודעה היהודית שרה איננה נספחת לאברהם אלא דמות בעלת קול משלה. הכתוב מוסר במפורש שאלוהים מורה לאברהם לשמוע לעצתה - "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ" (בראשית כא, יב) - ומכאן נגזרה לאורך הדורות תפיסת השם כמסמן אשה נחושה, בעלת שיפוט עצמאי ונוכחות של גבירת בית. היותה הראשונה מארבע האמהות שיבצה אותה גם בברכת הבנות של ליל שבת.
בשימוש היומיומי בישראל נשמעים כינויי החיבה שָׂרִי ושרהל'ה, ובקהילות אשכנז נהגה השם בפי הדוברים כ"סוֹרֶה" או "סוֹרְקֶה". השם עבר כמעט ללא שינוי לכל שפות אירופה בצורות Sarah ו-Sara, וההקטנה האנגלית Sally צמחה ממנו אף היא. מהשורש והצליל הזה נגזרו בעברית המודרנית גם שרית ושרי כשמות עצמאיים.
בין הנושאות המוכרות אפשר למנות את שרה אהרנסון, מראשי מחתרת ניל"י שפעלה בזכרון יעקב בימי מלחמת העולם הראשונה; את שרה שנירר, מייסדת רשת החינוך "בית יעקב" לבנות בפולין; ואת השחקנית הצרפתייה-יהודייה שרה ברנאר, מגדולות שחקניות הבמה בעולם בסוף המאה התשע עשרה.
פופולריות בישראל
1,151 תינוקות קיבלו את השם שרה בשנת 2024.
מקור: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס)