בִּתְיָה
המשמעות
'בת ה׳' - שם מקראי, בת פרעה שהצילה את משה
בִּתְיָה הוא שם תיאופורי מורכב, צירוף של המילה בַּת עם היסוד יָ-הּ, קיצור של שם ה׳ המוכר גם מן המילה הללויה ומשמות כמו עובדיה ושריה. בצירוף משתנה הניקוד והפתח נהפך לחיריק, ומכאן ההגייה בִּתְיָה ולא בַּתְיָה. משמעות הצירוף היא בת האל, כלומר מי שנחשבת כבתו של הקדוש ברוך הוא, ולא בתו הביולוגית של מי שנשאה את השם.
בניגוד לרושם הרווח, השם אינו כינוי מדרשי בלבד אלא מופיע בגוף המקרא, בתוך רשימות היוחסין של שבט יהודה: וְאֵלֶּה בְּנֵי בִתְיָה בַת פַּרְעֹה אֲשֶׁר לָקַח מָרֶד (דברי הימים א ד, יח). הפסוק הקצר הזה, שאינו מפרש דבר על קורותיה, הוא כל מה שהמקרא מספר עליה במפורש, ומתוכו צמחה מסורת פרשנית ענפה.
התלמוד במסכת מגילה (יג ע״א) מזהה את בתיה זו עם בת פרעה שירדה לרחוץ ביאור ומשתה את משה מן התיבה (שמות ב, ה-י). הדרשה מסבירה שירדה לרחוץ מגילולי בית אביה, ומכאן שנקראה יהודייה, ולומדת מן הפסוק שכל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו. במדרש נמסר שאמר לה הקדוש ברוך הוא: משה לא היה בנך וקראת לו בנך, אף אני אקרא לך בתי.
בעברית של ימינו נכתב השם בִּתְיָה או בת-יה, וכינויי החיבה המקובלים הם בתי ובתוש. הוא משתייך למשפחה גדולה של שמות בנות הנפתחים במילה בת: בת שבע, בת אל, בת חן, בת עמי ובת ציון. את השם נושאת גם המושבה מזכרת בתיה שנוסדה בשנת 1883 ונקראה כך לזכרה של בתיה, אמו של הברון אדמונד דה רוטשילד.
בין נושאות השם: בתיה גור, סופרת ומבקרת ספרות שכתבה את סדרת ספרי הבלש על המפקח מיכאל אוחיון ונחשבת ממעצבות ז׳אנר הבלש הישראלי; ובתיה לישנסקי, מן הפסלות הראשונות בארץ ישראל, שיצרה אנדרטאות ודיוקנאות מן העשורים המכוננים של היישוב וזכתה בפרס ישראל לפיסול בשנת 1986.
פופולריות בישראל
בתיה מדורג במקום ה-103 בישראל, עם 161 תינוקות בשנת 2024.
מקור: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס)