שִׂמְחָה
המשמעות
שם שמשמעותו פשוטה וישירה - שמחה וגיל.
שִׂמְחָה היא שם עצם מופשט מן השורש שׂ.מ.ח, הנכתב בשי״ן שמאלית, ובנוי במשקל קִטְלָה המשמש בעברית ליצירת שמות של מצבים ורגשות, כמו יִרְאָה או אַהֲבָה. המילה היא ממין נקבה, וריבויה שְׂמָחוֹת. מאותו שורש נגזרו שָׂמֵחַ כתואר, שִׂמַּח בבניין פיעל במובן גרם שמחה, וכן מְשַׂמֵּחַ ושִׂמְחוֹן. השם הפרטי זהה לחלוטין למילה עצמה, בלי כל שינוי.
המילה חוזרת עשרות פעמים במקרא ומופיעה כמעט בכל חלקיו. היא מציינת שם עבודת ה׳ מתוך רצון, כמו בפסוק תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב (דברים כח, מז) ובקריאה עִבְדוּ אֶת ה׳ בְּשִׂמְחָה (תהלים ק, ב). היא מסמנת גאולה בפסוק לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר (אסתר ח, טז), ושלמות רוחנית בפסוק שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ (תהלים טז, יא).
בעולם ההלכה והמנהג המילה הפכה למונח של ממש. חז״ל קבעו כי מִשֶּׁנִּכְנַס אֲדָר מַרְבִּין בְּשִׂמְחָה (תלמוד בבלי, תענית כט ע״א), חג שמיני עצרת נקרא בפי הכול שמחת תורה, ובברכות הנישואין מברכים שֶׁהַשִּׂמְחָה בִּמְעוֹנוֹ. בחסידות קיבלה השמחה מעמד של דרך עבודה מרכזית, ולא רק של מצב רוח חולף, וכך התחזק גם מעמדו של השם עצמו.
כשם פרטי שמחה משמש בעיקר לבנים בקהילות אשכנז, ולעיתים קרובות בצירוף כפול כמו שמחה בונים. במקביל הוא נהוג גם לבנות, בעיקר בקהילות מזרחיות ובצפון אפריקה, ולכן הוא נחשב לשם דו מיני. הכתיב יציב לחלוטין, וכינויי החיבה הרווחים הם סימי, סימה ושימי. שמות קרובים בשדה המשמעות הם גילה, רינה, ששון, דיצה וחדווה.
בין נושאי השם הבולטים בהיסטוריה היהודית והישראלית נמנים רבי שמחה בונים מפשיסחה, מגדולי אדמו״רי החסידות בפולין במאה התשע עשרה; שמחה רותם, המכונה קאז׳יק, מלוחמי מרד גטו ורשה ואחרון הלוחמים שנותר בחיים; שמחה דיניץ, דיפלומט וחבר כנסת ששימש שגריר ישראל בוושינגטון ויושב ראש הסוכנות היהודית; ושמחה ארליך, שכיהן כשר האוצר וכסגן ראש הממשלה בממשלת בגין הראשונה.
שורש: ש.מ.ח
פופולריות בישראל
שמחה מדורג במקום ה-113 בישראל, עם 145 תינוקות בשנת 2024.
מקור: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס)