פִּנְחָס
המשמעות
שם מקראי עתיק, ככל הנראה ממקור מצרי, שנשא נכד אהרן הכהן.
פִּנְחָס הוא אחד השמות המקראיים שאינם נגזרים משורש עברי מזוהה, ומבנהו אינו מתאים למשקלי העברית הרגילים. הדעה המקובלת במחקר היא שמקורו במצרית העתיקה, בצורה pa-nehesi, שפירושה הכושי או בן הדרום, מתיאור העמים שמדרום למצרים. הצירוף בנוי מן ה״א הידיעה המצרית pa ומן המילה nehesi. יש חוקרים המפרשים את הכינוי כמתייחס לגון עור כהה. בכתיב העברי מופיעות שתי צורות: פנחס בכתיב חסר ופינחס בכתיב מלא, ושתיהן תקינות.
השם מוצג לראשונה ברשימת היוחסין של שבט לוי: וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן לָקַח לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת פִּינְחָס (שמות ו, כה). מעניין ששם חותנו של אלעזר, פוטיאל, אף הוא נושא יסוד מצרי, וזו אחת העדויות לשכבה של שמות מצריים במשפחת לוי, ובראשם שמו של משה. סיפורו המרכזי של פנחס הוא מעשה הקנאות בשיטים ועצירת המגפה (במדבר כה, ז), שבעקבותיו נאמר לו הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם (במדבר כה, יב).
פנחס מופיע עוד במלחמת מדיין (במדבר לא, ו), בראש המשלחת אל שבטי עבר הירדן (יהושע כב), וכשואל באלוהים בימי פילגש בגבעה (שופטים כ, כח). בתנ״ך יש גם פנחס אחר ושונה בתכלית: פנחס בן עלי, מכהני שילה שהכתוב מגנה את התנהגותם ושנופל בקרב אבן העזר (שמואל א ד, יא). כך נושא השם עצמו שתי דמויות מנוגדות, אחת של קנאות לאלוהים ואחת של כישלון כהונה.
במסורת חז״ל זכה פנחס לכבוד גדול, ויש מדרשים המזהים אותו עם אליהו הנביא ורואים בשניהם רוח אחת של קנאות. עם זאת, המקורות אינם חד משמעיים, ולצד השבח נשמרה גם הסתייגות ממעשה הקנאות ומן ההיתר לחקות אותו. בלוח פרשות התורה נקראת על שמו פרשת פינחס, ובעבר היה מקובל לקרוא בשם זה לבנים שנולדו בסמוך לקריאתה.
בעברית הישראלית שם החיבה הרווח הוא פיני, ולעתים פנחסי או פינץ׳. השם היה נפוץ בקהילות אשכנז ובקהילות המזרח כאחת, ונשמר בדורות האחרונים בעיקר כשם של זיכרון. בין נושאיו הידועים: פנחס ספיר, שר האוצר והתעשייה ומאדריכלי המשק הישראלי; פנחס לבון, שר הביטחון וממנהיגי ההסתדרות; פנחס רוזן, שר המשפטים הראשון של מדינת ישראל; והכנר והמנצח פנחס צוקרמן.
פופולריות בישראל
פנחס מדורג במקום ה-93 בישראל, עם 181 תינוקות בשנת 2024.
מקור: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס)